הדרמה של המוח המתבגר

כתבו: קת'רין ל' מילס, אנה־ליס גודינס ושרה־ג'יין בלייקמור, Frontiers for Young Minds
תרגמה: ד"ר רוני תיבון

חייהם של בני נוער שונים מאלה של ילדים. בגיל ההתבגרות חלים שינויים חברתיים וביולוגיים. חיי החברה נהיים מורכבים יותר, ונרכשים כישורים רבים, ואלה עוזרים לנו לנווט את דרכנו בעולם החברתי. התפתחות היכולות הללו מתבטאת גם בשינויים שמתרחשים במוח. באֲזוֹרים במוח שמעורבים בהבנת האחרים וביכולת לנַבֵּא את פעולותיהם חלים שינויים רבים. בשל כך בתקופה זוֹ אנחנו עלולים להיות רגישים יותר לאותות שמַגיעים מהסובבים אותנו ולאירועים בסביבתנו החברתית.

רגישוּת חברתית

האופן שאחרים רואים אותנו יכול להשפיע רבות על התחושות ועל ההתנהגות שלנו. ממחקרים התברר כי למִתבגרים רגישות מיוחדת לסביבתם החברתית. למשל, לרבים מהם אִכפת מהדעות (טובות או רעות) של חבריהם, לעִתים אף יותר ממה שאכפת להם מדעתם של הוריהם. אחת הדרכים לבדוק את מידת הרגישות של אדם לפעולות הסובבים אותו היא בעזרת הערכת הרגשות שלו לאחר שהוא נדחה ממשחק מרוּבּה משתתפים. בניסוי שמדמה מצב כזה, הנבדקים משחקים במשחק "סייברבול" – משחק "מסירות" כדור ממוחשב שמתנהל מול שני שחקנים. השחקנים האחרים (המתופעלים על ידי המחשב) יכולים לכלול את הנבדק במשחק או להתמסר ביניהם ולהדיר אותו. כאשר מתבגרים מודרים מהמשחק הם מדווחים על חרדה רבה מזוֹ של מבוגרים (אם כי גם מבוגרים מעדיפים להיכָּלל במשחק).

ההכָּרה בכך שמתבגרים עשויים לחוש אחרת ממבוגרים במצבים חברתיים יכולה לסייע למבוגרים להבין כיצד המתבגרים מקבלים החלטות. הפעולות שלנו והדרכים שאנו בוחרים להתנהג בהן הן תוצר של ההחלטות שאנו מקבלים. כדי לקבל החלטה, עלינו לקחת בחשבון את כל המידע הרלוונטי ולהחליט אם יהיה זה רעיון טוב לפעול בדרך שבחרנו או לא. אפשר לדַמות את תהליך קבלת ההחלטות לנדנדה. כל הסיבות התומכות בביצוע הפעולה (תוצאותיה הצפויות חיוביות) מונחות בצד ה"כן" של הנדנדה, ואילו תוצאותיה הצפויות השליליות מונחות בצד ה"לא". ילדים גדולים ומתבגרים יכולים לתפּוֹס היטב, ממש כמו מבוגרים, אם תהיה תוצאה חיובית או שלילית לפעולה מסוימת. תהליך זה נקרא "תפיסת סיכונים" וקובע באיזה צד של הנדנדה תונח התוצאה.

אך כנראה קיים הבדל בין מתבגרים למבוגרים בערך המיוחס לתוצאות החיוביות או השליליות, כלומר עד כמה התוצאה "מכבידה" על הנדנדה. מתבגרים נוטים לתת דירוגים גבוהים לתַגמוּל חיובי אפשרי, וזה גורם להם לייחֵס לרווחים (תוצאות חיוביות) ערך גבוה יותר מאשר לסיכּוּנים (תוצאות שליליות).

התוצאה החברתית

לכל החלטה שנקבל יש תוצאות רבות. תוצאות מסוימות הן חיוביות או שליליות במוּבהק (למשל עישון גורם מחלות), וערכן עשוי להשתנות בהתאם לסביבה החברתית. לדוגמה, אף שאנחנו מבינים את הסיכונים לבריאות הכּרוּכים בעישון, התוצאות החברתיות של העישון עשויות להשתנות. מבחינה חברתית, עישון עשוי להביא לעלייה בפּוֹפּוּלָריוּת שלך או לסְטיגְמה חברתית בעייתית ולחוסר קבלה – תלוי בעֲמָדות של חבריך בנושא. תוצאות חברתיות משתנות בין אנשים שונים. הן יכולות לנווט את תנועת הנדנדה לעבר כיוון זה או אחר ולהשפיע על ההחלטות שנקבל ועל הדרכים שננהג בהקשרים חברתיים שונים.

הדגש שמודל הנדנדה שם בערך של התוצאה החברתית בתהליך קבלת ההחלטות יכול לסייע לנו להבין מדוע אנשים שונים מקבלים החלטות שונות. מאחר שלתוצאות החברתיות יש חשיבות רבה בגיל ההתבגרות, המודל יכול להסביר מדוע בני נוער (ולעִתים אף ילדים ומבוגרים) מקבלים החלטות שעלול להיות בצִדן סיכּוּן.

המודל החברתי

חוקרי מוח חושבים שהשינויים בחשיבה ובהתנהגות בגיל ההתבגרות קשורים לשינויים שמתרחשים במוח. אנחנו יודעים כי המוח משתנה גם מבחינה תפקודית (האופן שהוא מעבֵּד מידע) וגם מבחינת מבנה (מבחינה אנטומית). במחקרים רבים נבחנה השאלה מה קורה במוח כשאנחנו מנסים להבין את המחשבות, את התחושות ואת הכוונות של אנשים אחרים. במחקרים הללו החוקרים משתמשים בטֶכנוֹלוגיה שנקראת דימוּת בתְהוּדה מַגנֵטית (MRI), שמאפשרת לנו לראות מה קורה בתוך המוח. באַחד היישׂוּמים של הטכנולוגיה הזאת, המכוּנה דימות תפקודי בתהודה מגנטית (fMRI), משתמשים בשדות מגנטיים חזקים כדי להעריך את מידת זרימת הדם לאֲזוֹרים שונים במוח. כדי שאזורים במוח יוכלו לפעול, הם זקוקים לאספקת חַמצָן. ככל שהאזור פָּעיל יותר, כן כמות החמצן שהוא זקוק לה גדולה יותר. את החמצן נושאים בגוף תאי הדם האדומים. ה־fMRI מודד כמה תאי דם כאלה נשלחים לאזורי מוח שונים, וכך הוא מאפשר לנו לדעת אם האזור עובד בעת שאנחנו מבצעים פעולה מסוימת (חושבים, משחקים, קוראים וכדומה). האות שמודדים במקרה זה בעזרת ה־fMRI נקרא אות BOLD.

במעבדות מיוחדות מודדים את אות ה־BOLD שמתקבל כשאנשים קוראים משפטים בעלי תוכן רִגשי. יש רגשות שגורמים לנו לחשוב על דעותיהם של אנשים אחרים, ויש כאלה שאינם מַצריכים חשיבה כזו. למשל, אנחנו מרגישים אשמה או בושה כאשר אנחנו משערים מה מישהו אחר חושב עלינו. לכן אשמה ובושה הן רגשות חברתיים. רגשות אחרים, כמו גועל או פחד, אינם דורשים מאִתנו לחשוב על דעותיהם של אחרים, ולכן אינם רגשות חברתיים. במחקרים נמצא כי קיימים אזורי מוח "חברתיים" שמעורבים בעיבוד החלק החברתי של הרגשות, והתברר כי באזורים אלה חלים שינויים בגיל ההתבגרות. מבוגרים ומתבגרים טובים באותה מידה בתיאור הרגשות החברתיים, אך דפוס פעילות המוח הנלווה לתיאורים שונה. אזורי מוח מסוימים פעילים יותר בקרב מבוגרים, ואחרים פעילים יותר בקרב מתבגרים. בקרב המתבגרים, כמה מהשינויים במוח שקשורים לרגשות חברתיים קשורים לתהליכי התפתחות אחרים, למשל לתהליך ההתבגרות המינית.

כדי להבין טוב יותר את ההתפתחות של אזורי "המוח החברתי" אפשר גם לבחון את השינויים החלים במבנה האנטומי של אזורים אלה בגיל ההתבגרות. אפשר לעשות זאת בעזרת יישׂוּם אחר של MRI, שמכוּנה MRI מבני (sMRI). היישום הזה מאפשר לנו לצפות במבנה של אזורי המוח. אזורי מוח שונים מכילים כמויות שונות של מים, שמורכבים מאטוֹמי מֵימָן ומאטומי חמצן.

כאשר האטומים האלה מוכנסים לתוך שדה מגנטי חזק, כמו זה שסוֹרק ה־MRI מֵפיק, וסופגים גלי רדיו, הם מפיקים דפוסי אֵנֶרגייה שונים בהתאם לאזור המוח שהם שייכים אליו. הסורק מזהה את ההבדלים האלה ומשתמש בהם כדי לבנות תמונה תלת־מְמַדית של האזור הנסרק. במחקר שנערך לאחרונה בחנו החוקרים את מוחותיהם של ילדים, של מתבגרים ושל מבוגרים. הם מצאו שהאזורים הקשורים ל"מוח החברתי" ממשיכים להתפתח מבחינה מבנית לאורך גיל ההתבגרות ומַגיעים ליציבות רק בראשית שנות העשרים, כלומר המבנה של אזורי המוח הקשורים לתפקוד החברתי ממשיך להתפתח במעבר מהילדות לבגרות.

למידה חברתית

גיל ההתבגרות הוא תקופה שמאפשרת לרכּוֹש כישורים חדשים ולעצב ולפתח את הזהות שלנו. כאמור, בגיל ההתבגרות המוח ממשיך להתפתח. השינויים הללו, בפרט באזורים המעורבים ביכולות שלנו להבין אנשים אחרים, עשויים להצביע על כך שבגיל ההתבגרות המוח שלנו רגיש במיוחד ללמידה חברתית. ייתכן שהיכולות המתפתחות בגיל ההתבגרות משפרות את קליטת האותות החברתיים ומאפשרות להם להיטָמע ביתר קלות בתהליכים אחרים. אם אכן זה המצב, נראֶה שלמוּרכּבוּת הסביבה החברתית של המתבגרים ולהזדמנוּיוֹת החברתיות העומדות לרשותם יש השפעה מַכרעת על אופן עיצוב מוחותיהם הצעירים.

* ד"ר רוני תיבון סיימה דוֹקטוֹרט במחלקה לפסיכוֹלוֹגיה באוּניבֶרסיטת בּר־אילן והיא עמיתַת פּוֹסְט־דוקטורט במחלקה לקוגניציה וחקר המוח, קמברידג', אנגליה. המֶחקר שלה עוסק בהבנת התהליכים ומַנגנוֹני המוח הקשורים לתפקודים התַקינים של הזיכרון האנושי.

Mills K, Goddings A and Blakemore S (2014) Drama in the Teenage Brain. Front Young Minds. 2:16. doi: 10.3389/frym.2014.00016

מהו גיל ההתבגרות?

המונח "גיל ההתבגרות" משמש לתיאור התקופה שבין הילדות לבגרות. תחילת התקופה עם תחילת ההתבגרות המינית, וסופה כאשר האדם בוגר ועצמאי. גיל ההתבגרות תועד עוד בתקופות מוקדמות, ואָריסְטוֹ (348-322 לפני הספירה) היה הראשון שתיעד זאת והעיר על השינויים באופן שאנשים חושבים ומתנהגים בגיל זה. מאפייני ההתנהגות של גיל ההתבגרות כוללים תודעה עצמית מוּגבּרת, חיפוש חידושים, נטילת סיכונים ובילוי זמן רב עם חברים, והם בעלי חשיבות מכרעת למעבר המוצלח מילדות לבגרות.

הידעת:
ממחקרים התברר כי למתבגרים רגישות מיוחדת לסביבתם החברתית. למשל, לרבים מהם אִכפת מהדעות (טובות או רעות) של חבריהם, לעִתים אף יותר ממה שאכפת להם מדעתם של הוריהם.

האזורים הקשורים ל"מוח החברתי" ממשיכים להתפתח מבחינה מבנית לאורך גיל ההתבגרות, ומַגיעים ליציבות רק בראשית שנות העשרים.